http://www.lametayel.co.il/%D7%94%D7%97%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%94+%D7%A9%D7%9C%D7%99+%D7%91%D7%A4%D7%92%D7%A1%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%90%D7%9F
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שהיתה לי במפלי פגסאנחאן הנמצאים דרומית למנילה, שם באיזור לגונה
יצאנו ממנילה שעות הבוקר המוקדמות, אפילו הציפורים לא צייצו בשעה כזו אבל, צפרו כל מי שהתעוררו לפני הציפורים, והם נהגי המשאיות הנוראיים של מנילה שמתעוררים בשעות היפות של הבוקר וחורשים את כבישי מנילה. אבל מרגע שיצאנו את מנילה הכל נראה טוב יותר, הכבישים נקיים יותר, מזמינים יותר וכיף לעשות את הדרך הזו בשעות האלה. אהבתי את הנוף כשהתרחקתי ממנילה, עצים ירוקים, הרים מתנשאים לכל עבר, שדות חרושים, בתים קטנים באמצע השדות, עצי קוקוס מקשטים מסביב, אדם עם מחרשה ותאו מים(קאראבאו) כמו שרואים רק בסרטים.. כשהתקרבנו לאיזור לגונה כבר נעשיתי רעב אבל כ"כ רציתי להגיע למפלים עליהם שמעתי רבות שלא רציתי לעצור לזמן ממושך, לקחתי תירס יפני מאחת הבאסטות שבצד הדרך, זה היה כ"כ טעים וחם וזה הספיק לי להמשך הדרך לפאגסאנחאן.
פגסאנחאן
הגענו לעיירה פגסאנחאן, עוד לפני שעברנו את השער לעיירה כמובן שעטו עלינו וכאילו ממש רדפו אחרינו בחורים "ממשרד התיירות המקומי", ממש כמו שריפים שבאו להושיע אותנו. העדפנו לא להקשיב לעצתם(כי כמובן ידענו שתמיד נמצא טוב יותר אם נחפש טוב יותר), וחוץ מזה כבר באנו מוכנים עם מקום לינה ללילה והכינו אותנו ששם גם נוכל למצוא את השירותים המתאימים, אז מקום לדאגה לא היה. הגענו למלונית שהזמנו מבעוד מועד, בכניסה קיבלו אותנו עם משקה קוקוס קר ומרענן, אויי זה היה מדהים, מתוק, אני לא כ"כ יודע להסביר את הטעם אבל אם טעמתם מי קוקוס בחייכם אתם בוודאי תדעו על מה אני מדבר, כמובן שזה לא הקוקוס שיש בישראל, זה מגיע ישר מהעץ ונחתך מספר דקות לפני שהגענו. קיבלנו את הקוקוס עצמו עם המיץ בפנים.
טוב דיברתי המון על קוקוס אחד, יש כ"כ הרבה כאן שעדיף לא להרחיב. שמנו פעמינו לחדר, הוביל אותנו אחד מהנערים במלונית, קבלת פנים חמימה ופשוט מגניבה כזו לא אשכח. הנחנו את החפצים שלנו בחדר ולאחר התרעננות קלה יצאנו לארוחת צהריים במקום, הארוחה היתה פשוטה, אכלנו דג צלוי, סלטים טעימים, כמובן אורז עם שום שמתחבר לכל ארוחה בפיליפינים וסיום עם המנגו הטעים בצורה קיצונית(רק לציין שלפני שהגעתי לפיליפינים נחרדתי מטעם המנגו ומעולם לא סיימתי ביס אחד של מנגו אך מאז שאני כאן אכלתי כבר שלושה מטעים)(בערך) טוב תשמעו אני מדבר על אוכל כ"כ הרבה שבפעם הבאה אני אשב לכתוב כשאני שבע, כך אני אדבר יותר על החוויה ולא על האוכל.
אחרי ארוחה טובה וקינוח שנקרא מאהה(עשוי מחלב קוקוס, ועוד כמה מרכיבים שמכילים חלב ותירס, טעים מאוד) המשכנו לכיוון הנהר, זהו הנהר שמוביל למפלי פגסאנחאן.
בנגקרוס
הגענו לנקודת המפגש עם ה"בנגקרוס"(משיטי הבנגקה), בנגקה היא פשוט קאנו, סירה קטנה שמתאימה לשניים עד שלושה אנשים, היינו שלושה אז במקרה הזה היתה עבודה רבה לשני הבנגקרוס אליהם חברנו להמשך הטיול(אתם תבינו למה עבודה קשה מאוחר יותר).
יצאנו לדרך.
לא לפני שחבשנו קסדות, משקפי שמש, קרם הגנה, ג'קט הצלה, מצלמה, מים לדרך, נעליים נוחות(שהתחרטתי אח"כ שנעלתי נעליים ולא סנדלים) ויש כאלו שלבשו מעיל נגד גשם :-).
הרגשתי שאני יוצא למבצע צבאי של פיקוד העורף. עזבנו את נקודת המפגש בשעה 13:30 בערך שהיא לא השעה המומלצת ביותר למפלים אבל עדיין שעה נוחה לצאת.
השייט
השייט החל בנהר מכיוון המלונית בה שהינו, אל עבר המפלים, עברנו בדרך בתי הארחה נוספים שממוקמים בצידי הדרך ומשמשים גם הם לנקודות יציאה למפלים. דרך מאוד יפה יש לציין, היה אפילו חלק שהזכיר לי את המילפורד סאונד בניו-זילנד רק בלי לווייתנים, דולפינים, כלבי ים בצידי הדרך או פינווינים על הסלעים, מה שכן מפלונים קטנים לאורך כל הדרך, צמחיה עבותה מקשטת כמעט כל פינה על גדות הנהר וציפורים מצייצות בצמרות העצים. מזג האוויר היה כ"כ נוח והיה פשוט מושלם.
החלק המהנה - לא יודע אם הם נהנו
הגענו לחלק הצר של הנהר, כמובן ששכחתי לציין שכל הזמן הזה שטנו נגד כיוון הזרם ועכשיו החל החלק המאתגר של הבנגקרוס, הם סחבו אותנו במעלה הזרם, בין הסלעים והאבנים שפזורים לכל עבר, הזרם היה קצת חזק והקשה עליהם את העבודה, מה גם שהם היו חייבים לתת לחברים הבאים מהכיוון השני לעבור, אז צריך לעצור ולהמתין שהצד השני יעבור, ושוב ממשיכים במעלה הנהר, המים קרירים, מתיזים עלינו ואנחנו מתמוגגים מהנאה של שמש חמימה ומים קרירים.
כנפי עוף וקוקוס
הבנגקרוס מפעם לפעם עוצר למנוחה קצרה לאזור כוחות לקראת המסוכה הבאה. הוא מודיע לנו שאחרי העיקול הבא יש עצירה של כמה דקות לארוחת צהריים ומשם נמשיך מספר דקות ונגיע למפל, אני כבר חושב לעצמי "למה הוא עושה זאת לעצמו?" הוא סוחב אותנו כבר חצי שעה, אני גם ככה כבד, הוא רוצה להוסיף עוד משקל? נו טוב. עצרנו, הוספתי עוד כנפי עוף על הגריל עם רוטב סויה ופלפלונים וקצת לימון, שתיתי קוקוס נוסף ככה בשביל ההנאה ויאללה לדרך. המשכנו עוד בערך 20 דקות אל עבר המפל, אל תתפסו אותי במילה כי פשוט נהניתי כ"כ שהזמן לא היה חשוב לי באותו היום.
המפל!!
הגענו למפל, ירדנו מהבנגקה, דילגנו על מספר סלעים והגענו לאגם שמוביל למפל, מרגישים את המפל כבר מרחוק, את האוויר הקריר, את המים המותזים לכל עבר אבל אנו עדיין טיפה רחוקים, המאנונג(מילת כינוי לאיש מבוגר) שואל אותנו אם אנחנו מעוניינים להיכנס מתחת למפל, אני כמובן נחרד מהמחשבה שמפל בגודל כזה יפול לי על הראש, אבל מסתבר שזה ממש לא נורא וזה אפילו מאוד מקובל. כולם פשוט עושים את זה, לוקחים רפסודה מהמקום שעמדנו, משני צידי הרפסודה ישנו חבל והנערים שעובדים במקום מושכים את החבל ואנו מתקרבים למפל. ככל שמתקרבים למפל אני מרגיש שהנשימה שלי נעשית כבדה יותר, ומתקרבים ועוד יותר כבדה, ומתקרבים ואני מרגיש את המים מכים בי וזה באמת לא כ"כ נורא, נכנסנו תחת המפל ונרטבנו עד לשד עצמותינו וזו היתה חוויה משגעת ופתאום שקט! מאחורי המפל ישנה מערה, מוארת מעט ובמרכזה בריכה, היה ממש קר במערה וזה היה מרענן משהו אחרי שייט של כשעה בחום. לא רצינו לעזוב את המערה אבל מה לעשות, צריך לחזור למלונית לנוח קצת ולצאת להרפתקאה חדשה.
חוזרים
הגענו למלונית, עייפים, רטובים, בעצם חצי יבשים כי בדרך חזור התייבשנו כבר. מקלחת קצרה, ראש על הכרית ונרדמנו עד לארוחת הערב!
מקווה שתהיה לי הזדמנות לכתוב על יעדים נוספים ואוכל לשתף אתכם בהמשך.
פגסאנחאן
הגענו לעיירה פגסאנחאן, עוד לפני שעברנו את השער לעיירה כמובן שעטו עלינו וכאילו ממש רדפו אחרינו בחורים "ממשרד התיירות המקומי", ממש כמו שריפים שבאו להושיע אותנו. העדפנו לא להקשיב לעצתם(כי כמובן ידענו שתמיד נמצא טוב יותר אם נחפש טוב יותר), וחוץ מזה כבר באנו מוכנים עם מקום לינה ללילה והכינו אותנו ששם גם נוכל למצוא את השירותים המתאימים, אז מקום לדאגה לא היה. הגענו למלונית שהזמנו מבעוד מועד, בכניסה קיבלו אותנו עם משקה קוקוס קר ומרענן, אויי זה היה מדהים, מתוק, אני לא כ"כ יודע להסביר את הטעם אבל אם טעמתם מי קוקוס בחייכם אתם בוודאי תדעו על מה אני מדבר, כמובן שזה לא הקוקוס שיש בישראל, זה מגיע ישר מהעץ ונחתך מספר דקות לפני שהגענו. קיבלנו את הקוקוס עצמו עם המיץ בפנים.
טוב דיברתי המון על קוקוס אחד, יש כ"כ הרבה כאן שעדיף לא להרחיב. שמנו פעמינו לחדר, הוביל אותנו אחד מהנערים במלונית, קבלת פנים חמימה ופשוט מגניבה כזו לא אשכח. הנחנו את החפצים שלנו בחדר ולאחר התרעננות קלה יצאנו לארוחת צהריים במקום, הארוחה היתה פשוטה, אכלנו דג צלוי, סלטים טעימים, כמובן אורז עם שום שמתחבר לכל ארוחה בפיליפינים וסיום עם המנגו הטעים בצורה קיצונית(רק לציין שלפני שהגעתי לפיליפינים נחרדתי מטעם המנגו ומעולם לא סיימתי ביס אחד של מנגו אך מאז שאני כאן אכלתי כבר שלושה מטעים)(בערך) טוב תשמעו אני מדבר על אוכל כ"כ הרבה שבפעם הבאה אני אשב לכתוב כשאני שבע, כך אני אדבר יותר על החוויה ולא על האוכל.
אחרי ארוחה טובה וקינוח שנקרא מאהה(עשוי מחלב קוקוס, ועוד כמה מרכיבים שמכילים חלב ותירס, טעים מאוד) המשכנו לכיוון הנהר, זהו הנהר שמוביל למפלי פגסאנחאן.
בנגקרוס
הגענו לנקודת המפגש עם ה"בנגקרוס"(משיטי הבנגקה), בנגקה היא פשוט קאנו, סירה קטנה שמתאימה לשניים עד שלושה אנשים, היינו שלושה אז במקרה הזה היתה עבודה רבה לשני הבנגקרוס אליהם חברנו להמשך הטיול(אתם תבינו למה עבודה קשה מאוחר יותר).
יצאנו לדרך.
לא לפני שחבשנו קסדות, משקפי שמש, קרם הגנה, ג'קט הצלה, מצלמה, מים לדרך, נעליים נוחות(שהתחרטתי אח"כ שנעלתי נעליים ולא סנדלים) ויש כאלו שלבשו מעיל נגד גשם :-).
הרגשתי שאני יוצא למבצע צבאי של פיקוד העורף. עזבנו את נקודת המפגש בשעה 13:30 בערך שהיא לא השעה המומלצת ביותר למפלים אבל עדיין שעה נוחה לצאת.
השייט
השייט החל בנהר מכיוון המלונית בה שהינו, אל עבר המפלים, עברנו בדרך בתי הארחה נוספים שממוקמים בצידי הדרך ומשמשים גם הם לנקודות יציאה למפלים. דרך מאוד יפה יש לציין, היה אפילו חלק שהזכיר לי את המילפורד סאונד בניו-זילנד רק בלי לווייתנים, דולפינים, כלבי ים בצידי הדרך או פינווינים על הסלעים, מה שכן מפלונים קטנים לאורך כל הדרך, צמחיה עבותה מקשטת כמעט כל פינה על גדות הנהר וציפורים מצייצות בצמרות העצים. מזג האוויר היה כ"כ נוח והיה פשוט מושלם.
החלק המהנה - לא יודע אם הם נהנו
הגענו לחלק הצר של הנהר, כמובן ששכחתי לציין שכל הזמן הזה שטנו נגד כיוון הזרם ועכשיו החל החלק המאתגר של הבנגקרוס, הם סחבו אותנו במעלה הזרם, בין הסלעים והאבנים שפזורים לכל עבר, הזרם היה קצת חזק והקשה עליהם את העבודה, מה גם שהם היו חייבים לתת לחברים הבאים מהכיוון השני לעבור, אז צריך לעצור ולהמתין שהצד השני יעבור, ושוב ממשיכים במעלה הנהר, המים קרירים, מתיזים עלינו ואנחנו מתמוגגים מהנאה של שמש חמימה ומים קרירים.
כנפי עוף וקוקוס
הבנגקרוס מפעם לפעם עוצר למנוחה קצרה לאזור כוחות לקראת המסוכה הבאה. הוא מודיע לנו שאחרי העיקול הבא יש עצירה של כמה דקות לארוחת צהריים ומשם נמשיך מספר דקות ונגיע למפל, אני כבר חושב לעצמי "למה הוא עושה זאת לעצמו?" הוא סוחב אותנו כבר חצי שעה, אני גם ככה כבד, הוא רוצה להוסיף עוד משקל? נו טוב. עצרנו, הוספתי עוד כנפי עוף על הגריל עם רוטב סויה ופלפלונים וקצת לימון, שתיתי קוקוס נוסף ככה בשביל ההנאה ויאללה לדרך. המשכנו עוד בערך 20 דקות אל עבר המפל, אל תתפסו אותי במילה כי פשוט נהניתי כ"כ שהזמן לא היה חשוב לי באותו היום.
המפל!!
הגענו למפל, ירדנו מהבנגקה, דילגנו על מספר סלעים והגענו לאגם שמוביל למפל, מרגישים את המפל כבר מרחוק, את האוויר הקריר, את המים המותזים לכל עבר אבל אנו עדיין טיפה רחוקים, המאנונג(מילת כינוי לאיש מבוגר) שואל אותנו אם אנחנו מעוניינים להיכנס מתחת למפל, אני כמובן נחרד מהמחשבה שמפל בגודל כזה יפול לי על הראש, אבל מסתבר שזה ממש לא נורא וזה אפילו מאוד מקובל. כולם פשוט עושים את זה, לוקחים רפסודה מהמקום שעמדנו, משני צידי הרפסודה ישנו חבל והנערים שעובדים במקום מושכים את החבל ואנו מתקרבים למפל. ככל שמתקרבים למפל אני מרגיש שהנשימה שלי נעשית כבדה יותר, ומתקרבים ועוד יותר כבדה, ומתקרבים ואני מרגיש את המים מכים בי וזה באמת לא כ"כ נורא, נכנסנו תחת המפל ונרטבנו עד לשד עצמותינו וזו היתה חוויה משגעת ופתאום שקט! מאחורי המפל ישנה מערה, מוארת מעט ובמרכזה בריכה, היה ממש קר במערה וזה היה מרענן משהו אחרי שייט של כשעה בחום. לא רצינו לעזוב את המערה אבל מה לעשות, צריך לחזור למלונית לנוח קצת ולצאת להרפתקאה חדשה.
חוזרים
הגענו למלונית, עייפים, רטובים, בעצם חצי יבשים כי בדרך חזור התייבשנו כבר. מקלחת קצרה, ראש על הכרית ונרדמנו עד לארוחת הערב!
מקווה שתהיה לי הזדמנות לכתוב על יעדים נוספים ואוכל לשתף אתכם בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה